לא קנינו כרטיסים למונדיאל, גם לא כרטיסי טיסה למוסקבה…
אבל היי, היום מתחיל המונדיאל, ממש בסלון שלנו והוא פעם בארבע שנים…
זמן הקסם שלנו יחד, הזמן בו הילד שלנו ממש מרגיש שאנחנו בחוויה ייחודית-משותפת, דבר שהוא שובר שגרה. כזה שנחקק לו בהארדיסק.
יום אחד כשהוא יהיה גדול והוא ינסה לזכור דברים "מהבית" אלו בדיוק הדברים הראשונים שיעלו לתודעה שלו, אבל זאת ההשקעה לטווח הרחוק:)
ומה הוא מרגיש עכשיו?
האם אנחנו מאזנים בין "הצריך לעשות" וה"כיף" שאנחנו עושים יחד כמשפחה?
כשאני חושבת על המונדיאל אני מוצאת הזדמנות שוברת שגרה (כמובן שיצוצו מיד הסוגיות "עוד זמן מסך?", "זה לא מעניין" וכו').
הזדמנות פז לישיבה משותפת עם בני הנוער, ישיבה עם צעירי הבית, זמן נוכחות משפחתי.
איך מוסיפים עניין?
פה נכנס המוח היצירתי של ההורה שאני. מה הילד שלי אוהב? כיצד אצליח ללכד את המשפחה למשימה משותפת ומה ניתן להשיג כחוויה נחקקת כשכולנו ביחד.
לפני שנתיים, באליפות אירופה, הדפסתי את מפת אירופה, כל מדינה שצפינו במשחק שלה סומנה במפה, הילד שלי למד גיאוגרפיה – יצרנו עניין מאתגר שהוא מעבר לכדורגל ולצפיה שגרתית במשחק.
היתה כאן למידה משמעותית דרך חוויה משותפת.
"האם אנחנו מאזנים בין "הצריך לעשות" וה"כיף" שאנחנו עושים יחד כמשפחה?
כשאני חושבת על המונדיאל אני מוצאת הזדמנות שוברת שגרה (כמובן שיצוצו מיד הסוגיות "עוד זמן מסך?", "זה לא מעניין" וכו').
הזדמנות פז לישיבה משותפת עם בני הנוער, ישיבה עם צעירי הבית, זמן נוכחות משפחתי."
ומה נעשה במונדיאל הזה?
הכי חשוב – נהיה ביחד, נצבור חויות משותפות מחוץ לשגרת היום-יום והשעות הקבועות של הבית, גם אם חרגנו משעות המסך המקובלות 😉 ….
חג מונדיאל שמח.
הגר
